חזקת הגיל הרך

חזקת הגיל הרך באה לידי ביטוי, משתקפת, בסעיפים 24-25 בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "החוק").

"24. היו הורי הקטין חיים בנפרד – בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו – רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע; הסכם כזה טעון אישור בית המשפט והוא יאשרו לאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובת הקטין, ומשאושר, דינו – לכל ענין זולת ערעור – כדין החלטת בית המשפט.

25. לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת."

מכאן אנו למדים כי המחוקק מדגיש את חזקת הגיל הרך:

1. מדובר בהורים החיים בנפרד.
2. טובת הקטין שעד גיל 6 יהיה עם אמו, אלא אם קיימת סיבה המצדיקה אחרת.
3. הסכם בין ההורים בענין משמורתו מחייב את אישורו של בית המשפט.
4. בית המשפט לא יאשר הסכם בין הורים ללא התחשבות בטובת הקטין.

סעיפי החוק הנ"ל מכונים גם "חוק חזקת הגיל הרך". בשנת 2005 מונתה ועדת שניט על ידי משרד המשפטים על מנת לבחון את המשמעויות המשפטיות בענין האחריות ההורית, תוך בחינת "חזקת הגיל הרך".

בין עיקרי המלצותיה של הועדה שהוגשו בשנת 2008: ביטול חזקת הגיל הרך ובמקומה השימוש באחריות ההורית המשותפת. חברי הועדה נימקו את המלצתם זו, בטענה כי שני ההורים הם האחראים  על ילדם, וכי בעת סכסוך בין ההורים על עקרון "טובת הילד" לשמש כעקרון מנחה ולכן, על בית המשפט לבדוק באופן פרטני כל מקרה לגופו של עניין, בהתאם לעקרון זה. ועוד, טוב יותר אם בית המשפט יפעל להסדר הורות בעת פרידת ההורים, תוך שימת האחריות ההורית יחדיו ולחוד.

אף שהמלצות ועדת שניט טרם באו לידי חקיקה, החלו כבר חלק משופטי בית המשפט לענייני משפחה, לקבל החלטות על פי המלצות הועדה ו/או בשינוי מהחוק, כשחלק מהשופטים נותנים דגש על משמורת משותפת חרף חזקת הגיל הרך. לדוגמא: בתמ"ש 8309-06-11 ק.ש. נ' מ.ע.ב, ניתן ביום 9.2.12  קבע כב' השופט יהורם שקד:

 "חזקה על הורים שרק טובת בתם לנגד עיניהם שישכילו לפתור את כל המחלוקות בעניינה, שכן מי כמותם מכיר את הילדה, מודע לאופייה ולצרכיה האמיתיים. למרות האמור לעיל, כל הורה מציג מציאות אחרת וסבור כי טובתה של הילדה הינה במהופך מסברתו של ההורה האחר, עד אשר לא נותרה לבית המשפט כל ברירה, אלא לבחון מהי טובת הילדה ולפסוק אך ורק בהתאם לטובה זו. 

כבר בפתח הדברים מבקש אני להודיע כי אין בדעתי ליתן כל חשיבות לחזקת הגיל הרך, אותה היטיב להביא ב"כ האם בסיכומיו. עם כל הכבוד, על בית המשפט לבחון אך ורק את טובתה של הילדה, ולא יעלה על הדעת כי בית המשפט ימסור משמורת לאם רק משום חזקת הגיל הרך.

 המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים, אינה עולה עוד בקנה אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך. המצב המשפטי המשתקף מסעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, התשכ"ב -1962 (להלן: "החוק"), הדן בחזקת הגיל הרך ומעניק עדיפות לאם כמשמורנית, אינו משקף עוד את התיאוריות החברתיות והפסיכולוגיות העכשוויות הנוגעות לענייני משמורת בסכסוכי גירושין, המבטאות נאמנה את צורכיהם וטובתם של הילדים החיים במציאות פלורליסטית שונה מאוד מן המציאות, שלאורה גובשה דוקטרינה זו."

בית המשפט, כבו' השופט יהורם שקד בפסיקתו בנושא חזקת הגיל הרך,
מציין מפורשות:

1. חשיבות טובת הילדה.
2. אין בדעת השופט לתת חשיבות לחזקת הגיל הרך.
3. סעיף 25 בחוק בכשרות והאפוטרופסות אינו משקף עוד נאמנה את צרכי וטובת הילדים בעידן הנוכחי.

יחד עם זאת, כל עוד לא בוטלה חזקת הגיל הרך בחוק, חזקה זו קיימת ושרירה. ראה פסק דין של ביהמ"ש המחוזי בנצרת, עמ"ש 38844-10-13 פלונית נ' פלוני, (פורסם בנבו), ניתן ביום 10.2.14, שם קבע בית המשפט המחוזי:

"כל עוד לא בוטלה חזקת הגיל הרך בדין, אין ביהמ"ש רשאי להתעלם מקיומה. כמו כן לצורך סטייה ממנה, צריך שיתקיימו טעמים כבדי משקל."

לסיכום: משרד עורכי הדין שוש ויורם פרי, עו"ד גירושין, נותן חשיבות מרובה לטובת הקטין, המשרד בוחן כל מקרה ומקרה לגופו של עניין, כאשר חזקת הגיל הרך, כל עוד לא התבטלה בחוק הכשרות והאפוטרופסות  הינה בבחינת קיימת, למעט מקרים יוצאי דופן כאמור בפסיקה.