עו"ד שוש פרי shosh@peri-law.co.il |
עו"ד יורם פרי yoram@peri-law.co.il
logo

שיתוף הילד בתהליכי קבלת החלטות בענייני משמורת


אין באמור במאמר זה כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ו/או ייצוג משפטי ע"י עורך הדין ואין לראות באמור בו יעוץ ו/או ייצוג משפטי מכל סוג.

                  שיתוף הילד בתהליכי קבלת החלטות בענייני משמורת

"כל המבוגרים היו פעם ילדים אך רק מעטים זוכרים זאת" 

(אנטואן דה סנט – אכזופרי,  "הנסיך הקטן").

גירושין נחשבים בדרך כלל לסופה של דרך, סופם של יחסים וסופה של משפחה.

במערכת משפחתית מתפרקת, ידם של הילדים תמיד תחתונה. הם קורבנות של חוסר תכנון, חוסר התאמה וחוסר הצלחה של המבוגרים. במצב בו הפירוד או הגירושין  של ההורים מתקיימים באווירה של ריב, מרירות ונקמה, מוטלת בספק התמיכה ההורית המהווה ביטחון  לילד ומצבו של הילד עלול להחמיר אם ההורים משתמשים בו למאבקם הפרטי.

טובת הילד או זכויות הילד?

בסעיף 7 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962, נקבע כי ההורים הם האפוטרופוסים על ילדם והם חייבים לנהוג לטובתו "כדרך שהורים היו נוטים בנסיבות העניין". חלקם לא יודעים להבחין די הצורך בין האינטרסים של עצמם ובין טובתו של ילדם.

הנטייה של בית המשפט היא להעדיף את 'טובת הילד' ויותר מכך את זכויות הילד על פני אינטרסים אחרים. הדבר בא לידי ביטוי בסעיף 3(ד) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"א- 1991, המאפשר לילד ליזום הליך בעצמו כשהוא תופס את האינטרסים שלו כנפגעים.

האם נכון לשתף את הילד בהחלטה מי יהיה הורה המשמורן?

קיימת פסיקה רחבה הדנה באפשרות לשמיעת דעתו של הילד לגבי ההורה המשמורן. בע"מ 14080/05 פסק דין פלונית נ' פלוני, (פורסם בנבו),  ציין כבוד השופט רובינשטיין  כי "יש לשמוע את דעתו של הקטין, אף בגיל 10, ולא כל שכן שהוא מתבגר והשנים נוקפות, ויש לייחס משקל רב לעמדתו".

סעיף 12 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, שישראל הצטרפה אליה החל משנת 1991, מקנה לילד זכות להישמע ולהביע דעה.

במקרים של סכסוכי משמורת, טובת הילד עשויה להתנגש עם זכות הילד. הצורך להכריע בין הוריו, עשוי לפגוע בו ובטובתו הפסיכולוגית. שיתוף הילד בהחלטה מהווה צעד שעלול להביא למשמעויות שליליות מבחינת רווחתו של הילד וקשריו עם שני הוריו בטווח הקצר והארוך.

טובת הילד יוצאת נשכרת כאשר השופט, העורך דין או המומחה המקצועי מצליח להבין מהילד מי המשמורן המועדף בעיניו.

החשש בשיתוף הילד בהחלטה לקביעת ההורה המשמורן.

קיים קושי בהפניית דרישה לילד לבטא את העדפתו ה"אמיתית" עם מי מהוריו להישאר. בחירת הילד בהורה משמורן, מבטאת לעיתים את החרדה מפני אובדן ההורה שהוא בחר בו, במיוחד כשמדובר בהורה הפחות אוהב וקרוב מנקודת מבטו של הילד. קיימת סכנה שהילד יבטא את העדפותיו בהתנהגויות שתוצאותיהן עלולות להיות הרסניות כמו למשל, לברוח או להתפרע בבית הספר, או לברוח מהורה אחד למשנהו ובמקרה הגרוע ליזום האשמות בהתעללות מינית כדי לשנות את הסדרי המשמורת ואת הסדרי הביקור של ההורה שאינו משמורן.

החלטות כמו בחירה בהורה משמורן, עלולות להיות כבדות על הילד ולפגוע בו רגשית מחד ומאידך בקשר שלו עם ההורה אותו לא "בחר". "בחירתו" של הילד מפתחת לעיתים אצל ההורה שאינו משמורן ולא נבחר כעס כלפי הילד שלא "בחר" בו והורה זה עלול להקניט את הילד בגין בחירתו לאורך שנים

לסיכום

אין להתעלם מדעתו ורצונו של הקטין. זכותו של הקטין שדעתו תשמע, גם אם אינה נחרצת, ואם אינו מסוגל להביעה בפה מלא, יש ללמוד אותה מתגובותיו. יחד עם זאת, לא תמיד ניתן לסמוך על הערכתו ושיקול דעתו של הקטין, ולעיתים יש להתעלם מרצונו כשיש יסוד להניח שדבריו אינם משקפים את רצונו האמיתי.

דומה כי רבים מהילדים וההורים אשר מצויים בתוך הליך התפרקות המשפחה אינם מודעים לזכויות הילדים וחשיבותם בקשר שבין הילד לשני הוריו.

                                                                         

למידע נוסף, ייעוץ או ייצוג ע"י עורכי הדין פרי, אנא לחצו על צור קשר