הכשרות המשפטית
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962, מסדיר את נושא האפוטרופסות ומינויו של אפוטרופוס לקטינים ולבגירים. על פי החוק, כאשר אדם אינו כשיר משפטית לדאוג לצרכיו האישיים, לכספיו, גופו ורכושו – ממנה ביהמ"ש אפוטרופוס שיטפל בענייניו. כזה הוא למשל מי שלא יכול לדאוג לעצמו בשל גילו הצעיר, או בשל מצב בריאותי לקוי, או על שום היותו בעל לקוי שכלי או נפשי ומוגדר "פסול דין", וכדומה.
הוראת החוק היא, כאמור, מעניקה את סמכות האפוטרופוס, או מינוי המבוצע על ידי בית המשפט המוסמך, או על ידי בית הדין המוסמך לכך. המונח "חסוי" מתייחס, אם כן, למי שנקבע כי אינו יכול לדאוג לצרכיו אלה, ועל כן יש למנות אפוטרופוס שיטפל בענייניו.
האפוטרופוס פועל על פי הנחיות בית המשפט או בית הדין אשר מחליט אם האפוטרופוס יקבל אחריות לעניין רכושו של החסוי, או ימונה לקבל אחריות לגופו של החסוי או לשניהם - גופו ורכושו של החסוי.
על פי החוק "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו". לפיכך, כאשר כשירותו
של אדם נשללת או מוגבלת על פי החוק, הרי שבאפשרות בית המשפט למנות לו אפוטרופוס. מינויו של האפוטרופוס משמש הגנה לחסוי על גופו כמו גם על רכושו.
שני סוגים של אפוטרופוס
אפוטרופוס טבעי:
מינוי זה מתקיים רק במקרה של קטין. על פי סעיף 14 לחוק, הורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם בהיותם קטינים. מתוקף כך על הורים למלא תפקידם זה תוך שיתוף פעולה והסכמה. אם הוכח כי לא התקיימה ההסכמה הנדרשת בין ההורים, לפעולה שבוצעה לגבי הקטינים ללא הסכמה לא יהיה תוקף משפטי. זאת למעט אם מדובר בעניין דחוף שלא ניתן לדחותו, אז רשאי כל אחד משני ההורים להפעיל שיקול דעת באופן עצמאי.
במקרה של מחלוקת בענייני רכוש הילדים, רשאי כל אחד מן ההורים לפנות לביהמ"ש לשם הכרעה בעניין. ביתר הנושאים, במקרה של מחלוקת - ההורים מחויבים לפנות במשותף לבית המשפט לענייני משפחה, על מנת שזה יכריע לגבי המחלוקת.
הורים החיים בנפרד, חייבים כי נושא האפוטרופסות ומשמורת על ילדיהם יהא מסודר בהסכם שקיבל אישור של בית המשפט. היה וההורים לא הצליחו להגיע להסכמה, בית המשפט הוא שיכריע על פי העיקרון של טובת הילד.
בית המשפט עשוי לקבוע פיקוח על הורה שלא מסוגל לקיים את חובותיו בעניין האפוטרופסות והמשמרות על ילדיו הקטינים או בנוגע לשמירת רכושם. כך גם בנוגע להורה אשר מזניח את חובותיו אלה. במקרים דנן, רשאי בית המשפט לשלול מאותו הורה את סמכותו או להגביל את האפוטרופסות.
במקרים של פטירת אחד ההורים, או שאחד ההורים לא מסוגל, או שנבצר ממנו על פי חוק למלא את חובותיו כאפוטרופוס, ובמקרים של הורה שאינו מכיר בקטין כילדו, ההורה השני יהווה האפוטרופוס הטבעי היחיד על הקטין. במקרים מסוימים, כשמוצא בית המשפט כי הנסיבות מחייבות, רשאי הוא למנות עוד אפוטרופוס, נוסף להורה היחיד.
אפוטרופוס הממונה על ידי בית משפט או בית הדין:
אפוטרופוס ימונה על ידי בית המשפט או על ידי בית הדין, במקרים בהם לא קיים אפוטרופוס טבעי. דוגמאות לכך: מקרה שאדם אינו ניתן לזיהוי ואין כל מידע אם יש לו אפוטרופוסים טבעיים; קטין שמשני הוריו נשללה האפוטרופסות; עובר טרם לידתו; פסול דין- חסוי – כלומר מי שעקב ליקוי שכלי או נפשי אינו מסוגל לדאוג לצרכיו; בגיר שאין ביכולתו לדאוג לכלל ענייניו או חלקם – חסוי, כלומר אדם שעקב אירוע מסוים (תאונה, נכות, מחלה קשה וכדומה) נותר ללא יכולת לדאוג לעצמו ויש צורך במינוי אפוטרופוס (זמני או קבוע) כדי שידאג לטפל בענייניו.
ביהמ"ש מבחין בין סוגים שונים של אפוטרופסות על חסוי:
1. אפוטרופוס לרכושו של החסוי (לרבות לגמלתו).
2. אפוטרופוס לגופו של החסוי.
3. אפוטרופוס לגופו ולרכושו של החסוי הנחשב כפסול דין.
4. אפוטרופוס זמני.
5. אפוטרופוס נוסף (יותר מאפוטרופוס אחד).
6. אפוטרופוס ניטרלי.
כאפוטרופוס יכולים לשמש: האפוטרופוס הכללי, אדם יחיד, מספר אנשים, תאגיד (כמו למשל הקרן לטיפול בחסויים) או ועדת אפוטרופסות של נפגעי השואה.
עורך דין לענייני אפוטרופסות
מי שאמור לייצג בבית המשפט את אותו קטין חסר הישע, אשר אינו מסוגל לדאוג לצרכיו ולעתידו, הוא עורך דין אפוטרופוס המתמחה בתחום זה.
משרד עורכי הדין שוש ויורם פרי הינו בעל ידע וניסיון עשיר בתחום מורכב כל כך, ולא פחות מכך - יודע לגלות את מידת הרגישות הראויה, על מנת לטפל נאמנה בנושא ולדאוג לכל צרכיו של החסוי.